דוח פעילות והשפעה

מאז 2024 עמדה התנועה, יחד עם רשויות העוטף ושותפים נוספים, מול ניסיונות חוזרים לקיצוץ רוחבי בתקציבי תקומה. במקביל, במאבק נפרד בסתיו 2024 פעלה קואליציה אזורית להחזרת כ־5 מיליארד ש״ח שיועדו לשיקום ולפיתוח החבל לתקציב המדינה. הטבלה להלן מציגה רק את הקיצוצים הרוחביים, ואינה כוללת הסטות תקציביות.

במחצית הראשונה של 2026 אושר קיצוץ רוחבי של כ־90 מיליון ש״ח. אנו מציינים זאת במפורש: לא כל מאבק מסתיים בניצחון. דווקא משום כך היעד הבא הוא להפוך את הבקרה על תקציבי תקומה למנגנון אזרחי קבוע שמציג לציבור ולמקבלי ההחלטות מה הוקצה, מה בוצע, מה נתקע ומה נדרש כדי להסיר חסמים.

״קשה לתאר במילים כמה חשובה התרומה של תנועת עתיד לעוטף לשיקום והצמיחה של החבל. כנציג הממשלה שהיה אחראי על בניית תכנית החומש האסטרטגית, בהתחלה באופן טבעי היתה חשדנות לשתף פעולה עם תנועה אזרחית חדשה ולא מוכרת. אבל מרגע שלמדנו לעבוד יחד באמון גבוה שנוצר ביננו, נוצרה שותפות אמיתית שתרמה רבות לעתיד החבל. הרבה מהעבודה נעשתה מאחורי הקלעים ומחוץ לאור הזרקורים ולכן גם הצליחה. אני לחלוטין יכול להגיד שללא הסיוע של עתיד לעוטף, התכנית הרב שנתית, התקציב, החוק, החלטות הממשלה וצעדי מדיניות רבים נוספים לא היו נראים כפי שהם נראים היום.״

המהלך להעברת מנהלת תקומה לעוטף היה מהלך בהובלה של התנועה בשיתוף ראשי הרשויות. נקודת המוצא הייתה פשוטה: הגוף שנבנה כדי לשקם את היישובים והחיים באזור לא יכול להמשיך לנהל את השיקום ממרכז הארץ. התנועה הגדירה דרישה אחת ברורה — מעבר פיזי של משרדי המנהלת לעוטף — ובנתה קואליציה עם ראשי הרשויות, רכזי תקומה ושותפים נוספים. לצד לחץ ציבורי שכלל פעילות שטח אינטנסיבית ולחץ תקשורתי, הוכנו מראש פתרונות למעבר ונבחנה היתכנות משפטית ומנהלית. גם עם חילופי בעלי התפקידים הדרישה נשארה על סדר היום. בפברואר 2026 הושלם המעבר לשדרות, והמנהלת החלה לפעול מתוך החבל שעל שיקומו היא אחראית.

ביטחון הוא תנאי יסוד לחיים בעוטף. עבודת התנועה ב־2026 נשענת על תשתית נתונים שנאספה קודם לכן במסגרת סקר אזורי רחב, ועל ידע מצטבר מהיישובים והקהילות. מטרת העבודה היא לצמצם את הפער בין מדיניות הביטחון הרשמית לבין חוויית החיים בשטח.

במחצית הראשונה החלה התנועה לבנות פורום רבש״צים אזורי ולחבר את הידע המעשי של גורמי הביטחון הקהילתיים לעבודת הכנסת, הממשלה ומערכת הביטחון.

היעד למחצית הבאה הוא להשלים מיפוי וייצוג מכל חמש הרשויות, לבסס פורום יישובים צמודי גדר ולהמשיך לכתוב ניירות מדיניות שמחברים בין נתוני הסקר, הידע המקומי והשיח עם מקבלי ההחלטות. בנוסף, התנועה מבקשת למקד את פעילות הביטחון בשלושה צירים מרכזיים — הסרת האיום, שינוי הטרמינולוגיה ולהיות ״השומר בשער״ שמציף כשלים ובעיות ופועל לתיקונם.

עבודת הבריאות נשענת על דוח ״גוף בחרדה מתמשכת״ שפורסם בספטמבר 2025 ומבוסס על סקר שנערך במרץ 2025 בקרב 2,889 תושבים. המחקר גובש בשיתוף צוות חוקרים מבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית: ד״ר לירז כהן ביטון, פרופ׳ מרים שיף, פרופ׳ רות פת־הורנצ׳יק, פרופ׳ רמי בנבנישתי וד״ר אוהד גילבר. בין הממצאים: 21.3% מהמשיבים נמצאו עם סימפטומים המתאימים לפוסט־טראומה וכ־70% דיווחו על החמרה במצב הבריאות הפיזית מאז 7 באוקטובר.

במחצית הראשונה של 2026 עבר המיקוד מאיסוף הנתונים לתרגומם למדיניות: חיבור חוקרים, אנשי רפואה ומקבלי החלטות, גיבוש כיווני עבודה בתחומי רפואת ספר, טראומה ובריאות כרונית, ובחינת מענים ייעודיים לאוכלוסיות שנשאו תפקיד ביטחוני ישיר.

״הנתונים לא משאירים מקום לספק — אנחנו לא רק מתמודדים עם משבר ביטחוני, אלא עם משבר בריאותי וחברתי חמור שמתפתח לנגד עינינו. חיים בחרדה מתמשכת שוחקים את הגוף לא פחות מהנפש, ופוגעים ביכולת של קהילות שלמות להמשיך להתקיים כאן. אם לא תיושם באופן מיידי מדיניות בריאות ציבור מודעת־טראומה, שמטפלת גם בפוסט־טראומה וגם בהשלכות הפיזיות שלה, אנחנו עלולים לאבד את החוסן הקהילתי ואיתו — את האנשים עצמם. מדינת ישראל חייבת לפעול עכשיו: לסייע לריפוי הנפש, לשמירה על הבריאות הפיזית, לחיזוק הקהילות ולהבטיח שהעוטף יהיה חבל ארץ בריא ומשגשג״

תחבורה ציבורית אמינה היא תשתית בסיסית לחיים בעוטף: היא מחברת תושבים לתעסוקה, לימודים, בריאות ולמרכזי החיים הארציים. המאבק הציבורי על רכבת שדרות החל עוד ב־2024, וב־2.2.2025 חודשה הפעילות על מסילה אחת. ב־8.10.2025, לאחר המשך המאבק, אושרה הסרת קרונות המיגון שפינו את המסילה השנייה. אלה הישגים שקדמו לתקופת הדיווח ומוצגים כאן כרקע. במחצית הראשונה של 2026 עבר המיקוד מהחזרת השירות לבניית מנגנון אזורי קבוע: קבינט התחבורה האזורי, שפועל לשיפור התדירות והשירות, להשבת פעילות מלאה של שתי המסילות, לקידום חשמול הקו ולחיזוק התחבורה המשלימה.

קבינט התחבורה האזורי כולל שמונה פעילים הנפגשים מדי חודש על בסיס תוכנית עבודה. התנועה עובדת מול רכבת ישראל, משרד התחבורה, מנהלת תקומה, הכנסת והרשויות, ומתמקדת בתדירות הרכבות, חשמול, שעות פעילות, קישוריות לירושלים, רכבות לילה, חניה ותחבורה משלימה.

העבודה נעשית בשותפות עם חמש הרשויות, אשכול נגב מערבי, צוות החדשנות האזורי Civix, ארגון ״15 דקות״, רכבת ישראל ושותפים נוספים. קו הנגב המערבי משרת כ־10,000 נוסעים, ולפי מחקר כלכלי שהוזמן ומומן על ידי התנועה באוקטובר 2024, תרומתו למשק מוערכת בכ־1–1.5 מיליון ש״ח בכל יום פעילות.

במאי הודיעה רכבת ישראל כי לרכבות המהירות מהנגב המערבי יתווספו שתי עצירות בחולון ובבת ים, שהיו מאריכות את הנסיעה בכ־10 דקות. בעקבות לחץ ציבורי משותף של תושבים, פעילים ושותפים, נשמר השירות המהיר בשעות השיא.

״במשך שנים ניסיתי לקדם, לשפר ולשנות את סדרי העדיפויות של הרשויות ביחס לתחבורה בעוטף ונתקלתי בחומות של אטימות וחוסר רצון לשמוע. בזכות המאמצים, הקשרים, הכלים שעתיד לעוטף העמידה לרשות הפעילים בתחום ובכללם אני — נפתחו לנו הרבה דלתות, נקבעו פגישות חשובות, התקיימו דיונים משמעותיים בדרגים גבוהים ואף הצלחנו לתכנן ולהוציא לפועל סיור משותף שכלל נבחרי ציבור, חברי כנסת, מנכ״ל חברות תחבורה ועוד ולבסוף בוצעו שינויים ושיפורים משמעותיים לטובת הציבור. אני מאחל שהשנה נמשיך לשפר, לקדם ולגרום למקבלי ההחלטות ולגורמים המקצועיים להקשיב לנו האזרחים, לראות אותנו ואת הצרכים שלנו וכך נקבל את השירות הראוי לו אנו זכאים בתחום התחבורה ובכלל התחומים.״

הדרך שבה ייזכר 7 באוקטובר אינה שאלה טקסית בלבד. היא נוגעת לזהות, לאחריות המדינה, לייצוג המשפחות והקהילות שנפגעו וליכולתן להשפיע על האופן שבו האירוע יסופר לדורות הבאים.

במחצית הראשונה הובילה התנועה מחקר ציבורי בליווי ד״ר אורי רוסט מהמכללה האקדמית ספיר ובהשתתפות יותר מ־1,300 משיבים, רובם מיישובי חבל תקומה ורשויות העוטף. 91.3% מהמשיבים סברו כי חשוב או חשוב מאוד להסדיר את הזיכרון, המורשת וההנצחה בחקיקה. לצד התמיכה הרחבה התגלה פער משמעותי בהיכרות הציבור עם המהלך: 92.1% לא שמעו על הצעת החוק או שמעו עליה אך אינם מכירים את פרטיה.

הממצאים חידדו מסר מרכזי: הזיכרון הלאומי צריך להיבנות יחד עם הקהילות שנפגעו. 71% מהמשיבים תמכו בעיגון בחוק של מנגנון קבוע לשיתוף תושבים, משפחות, שורדים ונציגי קהילות; 79.2% סברו שהיישוב והתושבים צריכים להוביל, לבדם או בשיתוף, החלטות לגבי שימור, שינוי או הריסה של מבנים שנפגעו; ו־89.4% ראו חשיבות בשילוב אירועי 7 באוקטובר בתוכנית הלימודים של משרד החינוך. בנוסף, 85.2% ציפו מעתיד לעוטף לגבש ולהציג את עמדות התושבים בפני ועדת הכנסת.

במסגרת העבודה מול הכנסת קידמה התנועה שורה של עקרונות שנכללו בנוסח החוק, ובהם הקמת ועדות משנה בנושאים אזוריים, פרסום פרוטוקולים של ישיבות המועצה, הנחיה לקיים שיתוף ציבור ככל הניתן, שילוב אירועי 7 באוקטובר בתוכנית הלימודים ודיווח שנתי לוועדת החינוך של הכנסת. לצד זאת פעלה התנועה גם לעיצוב הרכב המועצה עצמה, מתוך תפיסה כי לקהילות עצמן צריך להיות קול ישיר בעיצוב מדיניות הזיכרון וההנצחה.

היכולת להשאיר צעירים באזור ולחבר אותם להזדמנויות היא תנאי לצמיחה ארוכת טווח. במהלך התקופה כינסה התנועה מהלך אזורי בהשתתפות כ־65 משתתפים מכ־34 ארגונים ציבוריים, אזרחיים, פילנתרופיים ומקומיים. בעקבותיו הוקמה קבוצת עבודה חודשית.

המטרה היא לעבור מעבודה מפוצלת לראייה אזורית משותפת בתחומי דיור, תעסוקה, השכלה, קהילה ומנהיגות. נכון לסוף המחצית, נכון להציג זאת כתשתית עבודה אזורית — ולא כתוצאה סופית — עד שניתן יהיה למדוד מיזמים משותפים ותוצאות בשטח.

תופעת הכלבים המשוטטים שהגיעו מרצועת עזה לאחר 7 באוקטובר פגעה בתחושת הביטחון, במרחב החקלאי ובשגרת החיים, בעיקר ביישובים צמודי גדר. בהובלת ברוריה קרני הדס מכרם שלום פעלה התנועה לחיבור בין יישובים, אשכול נגב מערבי, משרד החקלאות וגורמי מקצוע.

מאחר שטרם ננעלו נתוני הפניות, התקציב ומספר הכלבים שטופלו, הדוח אינו מייחס למהלך תוצאה כמותית. הערך בתקופה היה בהפיכת צורך מפוזר לבעיה אזורית שמקבלת כתובת מערכתית.